אני ציפי משולם.

 

נולדתי להורים ניצולי שואה, גדלתי בשכונת עולים. ההורים בשכונה לא דיברו על עברם וגידלו את ילדיהם לעשייה, ללימודים ולשמחת חיים. עד היום אני משתוממת כיצד עשו זאת.

אמי הייתה מורה ומנהלת בית ספר תיכון, מצליחה. אבי, כמעט עיוור בעקבות המלחמה, פתח חנות ספרים. שניהם, אבי ואמי, עברו את תלאות השואה, איבדו את משפחותיהם והגיעו לארץ חדורי מטרה לתרום, לבנות ובעיקר לחיות.

אמי הייתה מורה בכל רמ”ח איבריה, ואני נשבעתי שלא אהיה מורה. עדיין לא הבנתי שלא יעזרו ניסיונות הבריחה – אני אהיה מורה!

למדתי בבית הספר השכונתי, שכסגירת מעגל אתן בו השנה השתלמות מורים. המשכתי את לימודיי בתיכון עירוני ט’ ביד אליהו, וסיימתי כשאני בת 17.

עקב גילי הצעיר לא יכולתי לצאת לגרעין עם חבריי, ונאלצתי להמשיך את לימודיי באוניברסיטה העברית בירושלים. מקצועות הלימוד היו סטטיסטיקה, מנהל וספרות. סיימתי את לימודיי, התגייסתי לצבא ושירתי כקצינה במטכ”ל. ראש אכ”א היה שלמה צ’יץ’ להט, לימים ראש עיריית תל-אביב-יפו.

בתום השירות נסעתי לאילת, וקיבלתי מיד תפקיד של רכזת שכבה בבית הספר התיכון. לימדתי מתמטיקה וספרות בכיתות י’, שכבה שגם ריכזתי. השילוב של מתמטיקה וספרות השפיע על דרכי בהוראה וניתב אותי להתמקצע באסטרטגיות למידה והוראה.

חזרתי למרכז הארץ לתפקיד ברשת “אורט”: הניהול הפדגוגי של בית הספר התיכון “אורט סינגלובסקי” בתל-אביב.

לאחר מספר שנים חיפשתי אתגר חדש, ועברתי לבית הספר “פרקאוף” באור יהודה, בית ספר שעמד להיסגר בעיקר בגלל בריחת תלמידים לבתי ספר אחרים בתל-אביב.

העבודה כסגנית בבית הספר הייתה מאתגרת ומשמעותית ביותר. בית הספר לא נסגר, והוא אף הפך להיות בית ספר מבוקש. תלמידים חזקים לא עזבו יותר לבתי ספר אחרים. תלמידים הצליחו בבחינות בגרות, והאלימות נעלמה. בית הספר הפך למוקד עלייה לרגל כדי ללמוד כיצד בוצע המהפך.

נישאתי לאיש חינוך, ד”ר יוסף משולם, שניהל את בית הספר התיכון ביהוד כ-35 שנה. כך המשכתי “לנשום” חינוך ולשוחח על בעיות של תלמידים גם במסגרת המשפחתית שהקמנו.

לימים נסענו ללימודי דוקטורט בארצות הברית, ושם התמחיתי בנושא “אסטרטגיות למידה והוראה”. למדתי את הנושא אצל מיטב המורים. כשחזרתי ארצה, החלטתי להתמקד בתחום זה. הבנתי שכדאי להתחיל בכיתות יסוד.

באותה תקופה נקראתי למשרד החינוך, והצטרפתי לצוות שהקים את כיתות מב”ר. עברתי מבית ספר אחד למשנהו, והדרכתי את המורים בהוראה המשלבת אסטרטגיות. מהר מאוד הבינה המערכת שהוראה כזו יש לה סיכוי טוב לקדם אוכלוסיות מתקשות. ואמנם התוצאות לא איחרו לבוא. הצירוף של כיתות קטנות והוראה מלוּוה בשימוש באסטרטגיות הביא את תכנית מב”ר להצלחה כבירה.

במהלך העבודה בתכנית מב”ר קידמתי את הנושא גם בבתי ספר יסודיים בכל הארץ. נתתי השתלמויות דרך הפס”גות. בתי ספר דיווחו על שיפור בתוצאת המיצ”ב, אבל בעיקר המורים הרגישו שאפשר לקדם תלמידים באמצעות מיומנויות למידה.

היום, לאחר שיותר מ-2,000 מורים ממאות בתי ספר השתלמו בתכנית המיומנויות והאסטרטגיות ומפעילים אותה בבתי הספר שלהם, אני יכולה לומר בבטחה שאני מאושרת שבחרתי להיות מורה, ואין לי ספק שלהוראה באמצעות אסטרטגיות יש אפשרות להשפיע על התקדמות תלמידים ועל שיפור הישגיהם.

עד היום כתבתי כ-40 ספרים וחוברות, ביניהם “ארגז כלים” למורים, סדרה של  שמונה ספרים. כמו-כן כתבתי ספרים וחוברות לתלמידים לפי רמות, מהשלב הראשון עד השלב השמיני. בתי ספר רבים בכל הארץ נעזרים בספריי, ומכללות ממליצות על שימוש בהם.

נוסף על ההשתלמויות בבתי הספר בארץ אני נותנת השתלמויות בדרום אמריקה: ברזיל, פרו וצ’ילה. לבתי הספר שם נקראתי כדי למצוא דרך לשמר את השפה העברית בהיותם בתי ספר יהודיים המלמדים שלוש שפות: שפת אם, אנגלית ועברית. כתבתי תכנית המלוּוה בספרי לימוד מתאימים.

אני תקווה שמערכת החינוך בארץ תחזק את המודעות של ההוראה באמצעות אסטרטגיות בתחומי הדעת השונים.